גלאוקומה (ברקית) הוא שם למספר מחלות עיניים, שהמשותף לכולן הוא נזק בלתי הפיך לעצב הראייה, האחראי על העברת המידע החזותי מהעין אל המוח.
הנזק לעצב הראיה גורם לפגיעה בשדה הראיה, המחמיר עם הזמן, עד כדי עיוורון. המחלה פוגעת, בדרך כלל, בשתי העיניים, אך יש שהיא מאובחנת תחילה בעין אחת, ורק מאוחר יותר בעין האחרת.
אדם הלוקה במחלה אינו מודע לכך בתחילה, שכן הראייה תקינה וללא כאבים אך בהמשך באם לא מטפלים, נוצר נזק הדרגתי בשדה הראייה המתבטא בשלבים הראשוניים בכך שעצמים הנמצאים במרכז שדה הראייה נראים בבהירות לעומת הראייה ההיקפית המטושטשת. לרוב אובדן הראייה אינו מורגש, אלא רק בשלבים המאוחרים של המחלה, כשהנזק בשדה הראייה הינו בלתי הפיך ,ולכן מכונה הגלאוקומה "הגנב השקט של הראייה".
הסיבות למחלה אינן ידועות תמיד, אך קשורות ברוב המקרים בלחץ תוך-עיני גבוה, הנוצר לרוב בגלל הפרעה בניקוז התקין של נוזלי העין אל מערכת כלי הדם שמחוץ לעין. אצל חולי גלאוקומה ניקוז הנוזלים מהעין איננו תקין, הנוזל מצטבר בתוכה ולכן הלחץ עולה ועצב הראיה נפגע בהדרגה. ישנם גם מקרים שבהם עצב הראיה ניזוק אף שהלחץ-התוך עיני תקין.
ישנן שתי תיאוריות המסבירות את המנגנון הפגיעה בעין 1. תיאוריה מכנית וסקולרית) – גורסת שהלחץ התוך עיני המוגבר לוחץ על עצב הראייה והורס אותו.2.( תיאוריה וסקולרית טוענת כי הלחץ המוגבר בעין מפחית את זרימת הדם לעצב הראייה וגורם לו להיפגע.
נתונים סטטיסטיים על הגלאוקומה: הגלאוקומה הינה אחת משלשה גורמים עיקריים לעיוורון בעולם המערבי. על פי חלק מהסקרים אף נחשבת כגורם מספר אחד לעיוורון . בישראל רשומים יותר מ16000 עיוורים, כשליש מהם עיוורים מגלאוקומה.
שכיחותה באוכלוסיה הכללית מעל גיל 40 הוא כשלושה אחוזים, ובקרב האוכלוסייה שמעל גיל 80 שכיחותה עולה ומגיעה ל 10 אחוזים. בישראל לוקים במחלה כ-80 אלף בני אדם, שרק כמחציתם מאובחנים ומטופלים.
גורמי הסיכון למחלה : תורשה, קוצר ראייה גבוה, סוכרת, יתר לחץ דם וטיפול בסטרואידים.
הטיפול בגלאוקומה: טיפול תרופתי לרב בטיפות ,טיפול בקרני לייזר וטיפול ניתוחי. הטיפולים מתמקדים בהורדת הלחץ התוך עיני.
מאחר והגלאוקומה גורמת לנזק בלתי הפיך לעצב הראיה מומלץ לכל אדם מגיל 40 להיבדק אצל רופא העיניים לפחות פעם בשנתיים ומגיל 50 פעם בשנה .